תוכן

ב) ואמנם המציאות שלה, נשאר בו תמיד, כענין שנאמר שימני כחותם על לבך. וגם משם מכנגד החזה דז"א, מתחיל כתר של יעקב דכורא ונמצא, שבחי' יעקב דכורא, שוה לבחי' יעקב נוקבא, הנק' רחל. וז"ס, יונתי תמתי, תאומתי, שוה אלי. גם ז"ס, ויהיו תואמים מלמטה, רוצה לומר: מכנגד החזה דז"א ולמטה. ויחדיו יהיו תמים אל ראשו, הוא כאשר לאה מתפשטת עם רחל, ובחי' ז"א שוה אליה, ובבחי' זו מתפשטים המוחין הנז', כי יעקב דכורא לוקח נה"י דאבא בלבד, כי היסוד דאבא שהוא ארוך, מגיע עדיו, ויעקב נוקבא, לוקחת נה"י דאימא, והיסוד דאימא הוא קצר, וע"כ אין בו דעת. אמנם התרין עיטרין הנז"ל, שהיו בה בסוד פקדון, הנה הם מתגלים. והחמש גבורות, נתפשטו בחג"ת נצח הוד של ז"א, ונצח והוד שלו הם מוחין אליה. ונמצא, שיש לה ב' חסדים מן התרין עיטרין. וז"ש רז"ל, מלמד שנתנה באשה, בינה יתירה יותר מן האיש. ר"ל: יותר מבחי' יעקב דכורא. וכשנגע סמא"ל בכף ירך יעקב, לא היה בבחי' ז"א הנקרא ישראל, כי הרי עליו כתיב, וירא כי לא יכול לו, אמנם נגע בכף ירך יעקב דכורא, בפרק העליון דנצח שבו, שהוא כנגד פרק התחתון דנצח דז"א. וגם נגע בהוד דיעקב נוקבא, הנק' רחל. כי הנה שניהם עומדים אחור באחור, ונמצאו מכוונים נצח שלו בהוד שלה. ובזה יובן מאמר ספר הזוהר בפרשת בראשית, בענין כף ירך יעקב.